1. במכון הפילאטיס שלי יש שיעורי מתחילים ושיעורי ממשיכים. אני נמצאת שם כבר לפחות שנה, אבל עדיין נוהגת להגיע פעמים רבות לשיעורי מתחילים. בשיעור האחרון הגעתי (בטעות) לשיעור ממשיכים, וכשהתקשיתי בתרגיל שהמדריכה נתנה, התוודיתי שהתבלבלתי, הכוונה שלי היתה להגיע לשיעור הקל יותר. “אבל כמה פעמים אפשר להתחיל?” צחקה איתי המדריכה החמודה. “כל פעם”. עניתי לה, “כל יום אנחנו מתחילים מחדש”.
2. וזה באמת ככה, במיוחד בתקופה האחרונה. בכל בוקר כשאני מתעוררת אני מרגישה את דפיקות הלב ומן רעד קל, שרידי המלחמה. אני מודה בלב שישנתי כל הלילה ברצף וקמתי בשעה סבירה בבוקר, כמו עושה “מודה אני” חילוני ואישי. ואז אני נדרשת לאזור כוחות ולהתחיל מחדש, להניע דברים, ליצור עבודה, בתוך חוסר הוודאות היומיומית שלא בטוחה שמחר יהיה ככה גם.
3. וזה לא קל ה”לאזור כוחות” הזה. ה”להניע”. הוא דורש בימים האלה מאמץ מיוחד.ראיתי פרסום לפרק חדש בפודקאסט של מל רובינס, והיא דיברה שם עם מומחית שאמרה שאם אנחנו רוצים לעשות שינוי בחיים שלנו, אז אנחנו צריכים לעשות משהו חדש. To stir the soup .מה שנקרא, לערבב קצת את המוכר והידוע, ליצור סערה קטנה בכוס התה שלנו כדי שצורה חדשה תוכל להתגלות בפנינו, זרם לא מוכר בנהר יניע אותנו לכיוון חדש. חשבתי על זה שפעם, לפני כמה שנים טובות, כשהנהר שלנו זרם בצורה יותר לינארית ויציבה יחסית, הייתי לוקחת את העצה הזאת בשתי ידיים. עכשיו אני רוצה קצת שקט. לא עוד סערה. ומצד שני, משהו בתוך הסערות האינסופיות שהמציאות החיצונית מזמנת לנו, דורשת ממני לעשות איזה שינוי. מבקשת לא להמשיך בשגרה שנעלמה, לוחצת אותי אל הפינה להתחיל משהו חדש. אני עוד לא יודעת בדיוק מה השינוי הזה. אבל המרק בהחלט מתערבב.
4. בעצם המיינדפולנס מדבר על זה כל הזמן. על “תודעת המתחיל”. על להסתכל על העולם בעיניים חדשות, כמו תינוק שרק עכשיו נולד. על זה שאנחנו ממילא חיים רק באשליה של יציבות, אי הוודאות שם בכל רגע. פשוט שאצלינו עכשיו זה בקיצון, כי בישראל כמו בישראל צריך לנצח גם בזה. אז אולי פשוט צריך לשחרר ולהבין שככה זה עכשיו. לוותר קצת על המאמץ, ולתת לזה לקרות כמו שזה יכול כרגע. אולי התירגול של כל השנים מכין אותנו לדבר הזה בדיוק- שאיפה, נשיפה, ויאללה. לשיעור מתחילים.
5. תרגיל להתחיל איתו את היום: לעצום עיניים, לשים יד על הלב ויד על הבטן ולהגיד את המנטרה לפי קצב הנשימה: “כשאני שואפת , אני רק שואפת. כשאני נושפת, אני רק נושפת.” (ע”פ תיך נאת האן)
פוסט זה נשלח במסגרת קבוצת הוואטסאפ של קהילת “שמחה אחת ביום”. רוצה גם להצטרף לקבוצה ולקבל פוסט השראה שבועי? הצטרפי בקישור:
