לפני הרבה שנים ושני ילדים נסעתי עם אורי להרפתקה במדינה אחרת. הוא התחיל ללמוד תואר שני באוניברסיטת ברייטון ועברנו לגור בעיר אנגלית קטנה שלא שמעתי עליה עד אז, ומאז שטעמתי אותה מככבת אצלי במחוזות הנפש כעיר החופש והיצירה. לברייטון יש קסם מיוחד, שאפשר לחוש אותו בסמטאות הקטנות שלה, בקירות המצויירים, בבתים הצבעוניים ובאנשים. הם מלאי […]
נשים מעוררות השראה- אורנה שניאורסון Read More »
View this post on Instagram A post shared by Mallory | Reserve Home (@reserve_home) on Sep 5, 2020 at 9:12am PDT View this post on Instagram A post shared by Mallory | Reserve Home (@reserve_home) on Sep 22, 2020 at 9:07am PDT View this post on Instagram A post shared by Mallory | Reserve Home
הדירה היפה שלי בברוקלין Read More »
אחד מהשיעורים שאני אוהבת ללמד בקבוצות התאטרון שלי הוא שיעור על גיבורי על. יותר נכון לומר, מכיוון שרוב הא/נשים בקבוצות הן נשים- גיבורות על. אני מבקשת מהתלמידות לחשוב על כח-על אחד, לעוף עם הדמיון כמה שאפשר. בקבוצות של הילדים והנוער הדמיון באמת מרשה לעצמו לחגוג- אני יכולה לעוף, לירות אש מהעיניים, להסתוות למה שאני רוצה.
ע”פ ההגדרה המילונית- חיונית היא: 1. חשובה מאוד, קשה להסתדר בלעדיה, נחוצה. 2. מלאת חיים, נמרצת, אנרגטית. אז עם יד על הלב- כמה אתן מרגישות חיוניות בימים אלה? התשובה שלי- זה מצב משתנה. אם נתייחס אל הסעיף הראשון בו אני חשובה,
את ליבי אני מכירה מהימים בהם הצגות מול קהל היו דבר מובן מאליו כמו חיבוק. היא שחקנית וזמרת עם קול ענק, נצנצים ורודים בציפורניים ועגילים של קשת בענן ותמיד מרגישה כמו פצצת אנרגיה (חוץ ממתי שאוספים אותה להצגה בחמש בבוקר ויורד גשם וקר). תמיד שמתי לב שגם לתחביבים שלה (שלרוב כוללים משהו ורוד) היא מתייחסת
חדי קרן וסוכר – נשים מעוררות השראה Read More »
אחד הדברים הראשונים שמלמדים בבית ספר למשחק הוא המשפט- לחיות מרגע לרגע. הכוונה היא שעל הבמה, כשאת נמצאת בתוך הסצינה, אל תפעלי באופן טכני לפי מה שלמדת, או מה שהבמאי הנחה אותך. את מתבקשת, ממש כמו בחיים, להגיב למה שקורה לך בזמן אמת, כמובן לפי התנאים של המחזה או התסריט. סנפורד מייזנר הגדיר את זה-
מה למדתי ממשחק על לחיות את הרגע Read More »
לפני שהודיעו על הסגר הזה היינו אמורים לנסוע לחופשה הו כה נחוצה ליער בצפון. אבל אין חופשה ואין יער, יש סגר ועוד בבידוד מבודד, עם שני ילדים ושני הורים שמשתדלים לא להשתגע יותר מדי. אז באחד הרגעים בהם אני מנסה להוציא את ה-One Happy שלי, אחרי שהבנתי שלא החלפתי את הפיג’מה מהצהריים, החלטתי לעלות על
מה זה One Happy A Day הפוסט הראשון של הבלוג היפה הזה מתחיל בסגר שני, מבודד מאוד, בשנה שהיא הזויה לנו ולעולם כולו. אם לסגר הראשון נכנסתי במצב רוח “לא מאמינה שזה קורה” והטירוף היה יותר גדול מההבנה של המציאות (מה שגרם לחוש ההומור שלי להרקיע שחקים ולהיות מצחיקה נורא, אם יורשה לי להתפקע מעצמי
