בשבוע שעבר יצא שכמה חברות דיברו איתי על העייפות שהן מרגישות. כולן תיארו בערך את אותו הדבר: זאת לא עייפות רגילה כמו תחושה שהן מותשות, או תקועות, או פשוט כבר לא מרגישות שום דבר מרוב שהן סוחבות את כל העולם על הכתפיים ודי נמאס להן. והנה, יום ראשון בבוקר הגיע, ואנחנו צריכות להתחיל את השבוע […]
מה אני עושה עם העייפות הזאת??? Read More »
מה אני צריכה בשביל להישאר יציבה השבוע? אני כותבת את הטקסט הזה בזמן שרוחות מלחמה שוב מנשבות באוויר, ולמרות שזה המצב הדי קבוע באיזורינו, עדיין הוא מצליח להרעיד לי את כל איזורי הלב, ולערער את שרירי הרגליים, אלו שמחזיקות אותי עדיין עומדת מול הכל. אז חשבתי אולי לעשות רשימה של דברים שיכולים לעזור להישאר יציבה
כשעשיתי את הפרק של “שמחה אחת ביום” לאינסטגרם השבוע, על שירה ככלי להרמת המצברוח (אצרף לינק למטה), נזכרתי במורה האגדית שלי לפיתוח קול, חנה הכהן. חנה היתה אישה גדולה, בכל מובן המילה. היא היתה מוסיקאית מחוננת, לימדה את הזמרים הכי טובים במדינה (היי ריטה), היה לה שיער צבוע באדום אש, על שפתיה תמיד היה
1. במכון הפילאטיס שלי יש שיעורי מתחילים ושיעורי ממשיכים. אני נמצאת שם כבר לפחות שנה, אבל עדיין נוהגת להגיע פעמים רבות לשיעורי מתחילים. בשיעור האחרון הגעתי (בטעות) לשיעור ממשיכים, וכשהתקשיתי בתרגיל שהמדריכה נתנה, התוודיתי שהתבלבלתי, הכוונה שלי היתה להגיע לשיעור הקל יותר. “אבל כמה פעמים אפשר להתחיל?” צחקה איתי המדריכה החמודה. “כל פעם”. עניתי לה,
איך את מתמודדת עם חוסר הוודאות? חברה שאלה אותי היום. היא לא התכוונה רק למצב. החיים מזמנים לנו תקופות של חוסר וודאות לא רק בימות מלחמה- אם מדובר בשינויי עבודה, מגורים, זוגיות…לא חסרים רגעים שבהם אנחנו מחפשות את הקרקע מתחת לרגליים ולא מצליחות לראות את האופק גם כשהחיים הם חיים של אנשים רגילים (מישהי זוכרת
איך להתמודד עם חוסר וודאות- שיעורים מחיי שחקנית Read More »
יש לי תלמידה בדיור המוגן שבכל פעם שהיא מתעטשת זה לעולם לא נגמר באפצ’י אחד. עם העיטוש הראשון נפתחות גם אצבעות הידיים שלה, והיא מתחילה לספור אותם: אחת, שתיים ,שלוש…ככה היא סופרת את האפצ’ים שלה בקצב מדוד עד שהיא מגיעה למספר שש. שם זה נפסק. “ככה זה”, היא אומרת, תמיד זה שש.” ואם בטעות היתה
אפצ’י סדרתי – על התעטשויות, התבגרות והכרת הטוב Read More »
השנה- 2010. המקום- שכונה יפה וחמודה בצפון לונדון. האישה- אמא צעירה לילד ראשון שעברה לאיזור לא מזמן, הלומת קור, הלומת חרדה, הלומת דיכאון. הטריק- לא רואים עליה כלום, וכמעט אף אחד לא יודע על כל מה שהלם בה. כשעברנו ללונדון עשרה חודשים אחרי הלידה של הבן הראשון שלי, לא הבנתי שמה שאני חווה הוא דיכאון
איך קפה הפוך הציל את חיי Read More »
אחד מהשיעורים שאני אוהבת ללמד בקבוצות התאטרון שלי הוא שיעור על גיבורי על. יותר נכון לומר, מכיוון שרוב הא/נשים בקבוצות הן נשים- גיבורות על. אני מבקשת מהתלמידות לחשוב על כח-על אחד, לעוף עם הדמיון כמה שאפשר. בקבוצות של הילדים והנוער הדמיון באמת מרשה לעצמו לחגוג- אני יכולה לעוף, לירות אש מהעיניים, להסתוות למה שאני רוצה.
ע”פ ההגדרה המילונית- חיונית היא: 1. חשובה מאוד, קשה להסתדר בלעדיה, נחוצה. 2. מלאת חיים, נמרצת, אנרגטית. אז עם יד על הלב- כמה אתן מרגישות חיוניות בימים אלה? התשובה שלי- זה מצב משתנה. אם נתייחס אל הסעיף הראשון בו אני חשובה,
