איך את מתמודדת עם חוסר הוודאות? חברה שאלה אותי היום. היא לא התכוונה רק למצב. החיים מזמנים לנו תקופות של חוסר וודאות לא רק בימות מלחמה- אם מדובר בשינויי עבודה, מגורים, זוגיות…לא חסרים רגעים שבהם אנחנו מחפשות את הקרקע מתחת לרגליים ולא מצליחות לראות את האופק גם כשהחיים הם חיים של אנשים רגילים (מישהי זוכרת …
יש לי תלמידה בדיור המוגן שבכל פעם שהיא מתעטשת זה לעולם לא נגמר באפצ’י אחד. עם העיטוש הראשון נפתחות גם אצבעות הידיים שלה, והיא מתחילה לספור אותם: אחת, שתיים ,שלוש…ככה היא סופרת את האפצ’ים שלה בקצב מדוד עד שהיא מגיעה למספר שש. שם זה נפסק. “ככה זה”, היא אומרת, תמיד זה שש.” ואם בטעות היתה …
“מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?” מצאתי את עצמי שואלת את הבן שלי. “שחקן כדורגל!” הוא ענה לי (זו התקופה), “וגם נגר! שתהיה לי חנות שאני אוכל למכור בה דברים. וגם דוכן של עיתוני קומיקס! שאני מצייר!” “אי אפשר להיות הכל” צחקתי ואז עצרתי, מקווה שהוא לא שמע. כשהייתי קטנה הייתי עושה לעצמי רשימות לסדר …
מאז שבוטלה לי החופשה המשפחתית בראש השנה בעקבות הסגר השני יש לי קוצים בתחת. אני מרגישה שצריך לנצל כל דקה חופשיה שיש לנו בשביל, נו, להיות בחופשה. מושג החופש נהיה כל כך דומיננטי ומשמעותי בשנה האחרונה שיוצא לי להרהר בו הרבה. הגבולות שלנו מצטמצמים, אם זה על ידי גורמים מלמעלה או שאנחנו מחליטים לצמצם אותם …
השנה- 2010. המקום- שכונה יפה וחמודה בצפון לונדון. האישה- אמא צעירה לילד ראשון שעברה לאיזור לא מזמן, הלומת קור, הלומת חרדה, הלומת דיכאון. הטריק- לא רואים עליה כלום, וכמעט אף אחד לא יודע על כל מה שהלם בה. כשעברנו ללונדון עשרה חודשים אחרי הלידה של הבן הראשון שלי, לא הבנתי שמה שאני חווה הוא דיכאון …
לפני הרבה שנים ושני ילדים נסעתי עם אורי להרפתקה במדינה אחרת. הוא התחיל ללמוד תואר שני באוניברסיטת ברייטון ועברנו לגור בעיר אנגלית קטנה שלא שמעתי עליה עד אז, ומאז שטעמתי אותה מככבת אצלי במחוזות הנפש כעיר החופש והיצירה. לברייטון יש קסם מיוחד, שאפשר לחוש אותו בסמטאות הקטנות שלה, בקירות המצויירים, בבתים הצבעוניים ובאנשים. הם מלאי …
אחד מהשיעורים שאני אוהבת ללמד בקבוצות התאטרון שלי הוא שיעור על גיבורי על. יותר נכון לומר, מכיוון שרוב הא/נשים בקבוצות הן נשים- גיבורות על. אני מבקשת מהתלמידות לחשוב על כח-על אחד, לעוף עם הדמיון כמה שאפשר. בקבוצות של הילדים והנוער הדמיון באמת מרשה לעצמו לחגוג- אני יכולה לעוף, לירות אש מהעיניים, להסתוות למה שאני רוצה. …
ע”פ ההגדרה המילונית- חיונית היא: 1. חשובה מאוד, קשה להסתדר בלעדיה, נחוצה. 2. מלאת חיים, נמרצת, אנרגטית. אז עם יד על הלב- כמה אתן מרגישות חיוניות בימים אלה? התשובה שלי- זה מצב משתנה. אם נתייחס אל הסעיף הראשון בו אני חשובה, …
את ליבי אני מכירה מהימים בהם הצגות מול קהל היו דבר מובן מאליו כמו חיבוק. היא שחקנית וזמרת עם קול ענק, נצנצים ורודים בציפורניים ועגילים של קשת בענן ותמיד מרגישה כמו פצצת אנרגיה (חוץ ממתי שאוספים אותה להצגה בחמש בבוקר ויורד גשם וקר). תמיד שמתי לב שגם לתחביבים שלה (שלרוב כוללים משהו ורוד) היא מתייחסת …
אחד הדברים הראשונים שמלמדים בבית ספר למשחק הוא המשפט- לחיות מרגע לרגע. הכוונה היא שעל הבמה, כשאת נמצאת בתוך הסצינה, אל תפעלי באופן טכני לפי מה שלמדת, או מה שהבמאי הנחה אותך. את מתבקשת, ממש כמו בחיים, להגיב למה שקורה לך בזמן אמת, כמובן לפי התנאים של המחזה או התסריט. סנפורד מייזנר הגדיר את זה- …
