1. במכון הפילאטיס שלי יש שיעורי מתחילים ושיעורי ממשיכים. אני נמצאת שם כבר לפחות שנה, אבל עדיין נוהגת להגיע פעמים רבות לשיעורי מתחילים. בשיעור האחרון הגעתי (בטעות) לשיעור ממשיכים, וכשהתקשיתי בתרגיל שהמדריכה נתנה, התוודיתי שהתבלבלתי, הכוונה שלי היתה להגיע לשיעור הקל יותר. “אבל כמה פעמים אפשר להתחיל?” צחקה איתי המדריכה החמודה. “כל פעם”. עניתי לה, […]
איך את מתמודדת עם חוסר הוודאות? חברה שאלה אותי היום. היא לא התכוונה רק למצב. החיים מזמנים לנו תקופות של חוסר וודאות לא רק בימות מלחמה- אם מדובר בשינויי עבודה, מגורים, זוגיות…לא חסרים רגעים שבהם אנחנו מחפשות את הקרקע מתחת לרגליים ולא מצליחות לראות את האופק גם כשהחיים הם חיים של אנשים רגילים (מישהי זוכרת
איך להתמודד עם חוסר וודאות- שיעורים מחיי שחקנית Read More »
לפני הרבה שנים ושני ילדים נסעתי עם אורי להרפתקה במדינה אחרת. הוא התחיל ללמוד תואר שני באוניברסיטת ברייטון ועברנו לגור בעיר אנגלית קטנה שלא שמעתי עליה עד אז, ומאז שטעמתי אותה מככבת אצלי במחוזות הנפש כעיר החופש והיצירה. לברייטון יש קסם מיוחד, שאפשר לחוש אותו בסמטאות הקטנות שלה, בקירות המצויירים, בבתים הצבעוניים ובאנשים. הם מלאי
נשים מעוררות השראה- אורנה שניאורסון Read More »
לפני שהודיעו על הסגר הזה היינו אמורים לנסוע לחופשה הו כה נחוצה ליער בצפון. אבל אין חופשה ואין יער, יש סגר ועוד בבידוד מבודד, עם שני ילדים ושני הורים שמשתדלים לא להשתגע יותר מדי. אז באחד הרגעים בהם אני מנסה להוציא את ה-One Happy שלי, אחרי שהבנתי שלא החלפתי את הפיג’מה מהצהריים, החלטתי לעלות על
מה זה One Happy A Day הפוסט הראשון של הבלוג היפה הזה מתחיל בסגר שני, מבודד מאוד, בשנה שהיא הזויה לנו ולעולם כולו. אם לסגר הראשון נכנסתי במצב רוח “לא מאמינה שזה קורה” והטירוף היה יותר גדול מההבנה של המציאות (מה שגרם לחוש ההומור שלי להרקיע שחקים ולהיות מצחיקה נורא, אם יורשה לי להתפקע מעצמי
