מה זה One Happy A Day
הפוסט הראשון של הבלוג היפה הזה מתחיל בסגר שני, מבודד מאוד, בשנה שהיא הזויה לנו ולעולם כולו. אם לסגר הראשון נכנסתי במצב רוח “לא מאמינה שזה קורה” והטירוף היה יותר גדול מההבנה של המציאות (מה שגרם לחוש ההומור שלי להרקיע שחקים ולהיות מצחיקה נורא, אם יורשה לי להתפקע מעצמי בעצמי), הרי שלסגר סבב ב’ מצאתי את עצמי מדדה במצברוח שפוף נטול בדיחות ציניות (באשר אבדנו) מחפשת את הכוחות לטבול את התפוח בדבש.
אז מה עושים?
טובלים. מכריחים את עצמינו להרים את היד. לשים את הדבש על הלשון. בערב ראש השנה, בארוחה עצמה, כשישבנו רק אנחנו מסביב לשולחן, הרגשתי לאט לאט איך מצב הרוח הרע מתנדף. שמתי את הצלחות היפות. פיזרתי על האורז רימונים. שמתי לב למה שיש מולי, לשפע הקטן שלי, כאן ועכשיו.
אבל היי, זה לא תמיד קורה ככה. זה לא תמיד עובד. מה שאני יכולה בהחלט לומר הוא שעם השנים התאמנתי על היכולת הזאת, לשים לב לפרטים קטנים, לא חשובים אולי, אבל שיכולים להאיר את היום שלי ולעודד. ואם אני לא מוצאת אותם סביבי, אז אני פשוט יוצרת אותם.
זה מה שעשיתי בעצם לפני הרבה שנים, כשגרנו בלונדון המופלאה והמרגשת, והייתי אמא צעירה ומבוהלת שאפילו לא מודעת לעובדה שהיא בדיכאון אחרי לידה. אני לא אספר עכשיו הכל על הדיכאון הזה (אני בטוחה שעוד אחזור אליו כאן בבלוג), אבל מה שאני כן יכולה לומר הוא שבגללו, או אולי- בזכותו, למדתי להתבונן על החיים בצורה לגמרי אחרת. בעצם, הרעיון של “שמחה אחת ביום” התחיל בעיקר בזכותו. כבר לא הייתי שקועה עמוק בתוכו, כבר יצאתי אפילו לעבודה- אי שם בצפון לונדון -אבל הרגשתי שכדי לעבור את היום הזה, כדי לשרוד, אני זקוקה למשהו אחד, משהו קטן, שישמח אותי. הסתכלתי על היד שלי. כמה ימים לפני זה היינו בפריימארק (זוכרים? החנות הזאת שהיינו מבקרים בה כשהיה אפשר לנסוע לחו”ל???) וקניתי לעצמי שם טבעת חמודה בצורת זבוב. אני לא יודעת איפה היא היום הטבעת הזאת, אבל באותו הרגע היא הצחיקה אותי, שימחה אותי, וצילמתי אותה. נצרתי את הרגע ואפילו העליתי את התמונה לפייסבוק וכתבתי- One Happy A Day.
מאז המשכתי לחפש סביבי פרטים משמחים שכאלה ולצלם, כדי לזכור. פתחתי עמוד שנקרא One Happy A Day , בהמשך גם בלוג בפלטפורמה אחרת, והנה הגענו עד הלום.
למה דווקא עכשיו?
חצי השנה האחרונה היא בתהליך של מה שאני קוראת לו- שנת שמיטה. הרבה דברים נשמטים מחיי, כמו מחיי כולם, דברים שלא אהבתי כמו גם דברים שכן, דברים שהיו חלק מההרגלים שלי, דברים שאני שמחה שנשמטו ודברים שאני מתגעגעת אליהם. מה שברור הוא שהזמן קורא להתבוננות מחודשת וגם לבניה מחדש. מכיוון שאני שחקנית ורוב העבודה שלי מבוססת על מפגש אנושי- אם על הבמה, על הסט או בסדנאות שאני עושה אני מוצאת את עצמי יותר ויותר מחפשת את הדרך לתקשר החוצה אל העולם דרך פלטפורמות שלא בהכרח דורשות את ההתכנסות הפיזית יחד. אני גם מוצאת את עצמי נעה בין חרדה ועצב וסוףהעולםהגיע לבין תקווה ואופטימיות זהירה והבנה שעבור בניין חדש צריך לחצוב קשה קודם כל את היסודות.
אז החלטתי לחזור אל המקום שלי ברשת, שהיה פינה אישית ומשמחת ותומכת בתקופות לא קלות, ועזר לי לאמן את היכולת להתבונן בפרטים היותר יפים של החיים, וגם להביא אותם לאחרים. מזמינה אתכן ואתכם להצטרף אלי אל המסע הזה, ולמצוא את השמחה אחת ביום שלכם.
אם אהבתם את הפוסט או אם יש לכם שמחה אחת שמצאתם היום ביום שלכם, אשמח אם תכתבו לי כאן בתגובות וכמובן תשתפו את הבלוג עם חברות או חברים שאתם חושבים שהוא יכול לשמח גם אותם ♥
שמחה קטנה שלי…שהתחלת את הבלוג…שמחה בשבילך אהובתי…כל כך כנה אמיתי ומשרה השראה לראות להתבונן להבחין….אוהבת❤
תודה ממי שלי, אוהבת עד מאוד!
את כותבת כל כך יפה ומושך… תתחדשי שוש אוהבת המון
אוהבתתתתתת
ממש ממשנהנית לקרוא!!!קולעת בול!!❤
מעולה שחזרת לכתוב ,בובה שלי,מוכשרת שכמוך!🥰
תוד אוהבת❤️❤️❤️
זוכרת היטב את התקופה בלונדון…סיפקת לי הרבה שמחות בימים אפורים בעצם קיומך 💗💗💗
אהובה. גם את.
מהמם קארין אני שמחה ממש שחזרת לכתוב את הבלוג!
איזה כיף תודה שאמרת:)